בעסקים בהם צורכי האובליגו (סך מסגרות האשראי השונים) הולכים וגדלים עם הזמן אנו עשויים לקבל את הרושם שהעסק מפסיד, שמצבו מתדרדר. מנגד, במקרים בהם מסגרות האובליגו נשמרות ואף מצטמצמות ניטה לחשוב שהעסק מרוויח.
ובכן, בשני המקרים סימפטום היקף מסגרות האובליגו בבנק עשוי להוליך אותנו שולל ולהביא אותנו למסקנה מוטעית, שכן הוא נגזרת של אופי הפעילות של העסק והיקף המחזורים שלו והוא לא אינדיקטור לגבי מצב העסק.
עסקים המאופיינים בממוצע אשראי שלילי (ממוצע ימי אשראי ההוצאות והתשלומים גדול ממוצע ימי אשראי התקבולים) יצרכו יותר אשראי ככל שהיקף המחזורים יגדל, גם כאשר העסק מרוויח. מנגד, בעסקים עם ממוצע אשראי חיובי האובליגו הנדרש יקטן עם הגידול במחזורי הפעילות ולעיתים גם כאשר העסק מפסיד.
התמונה עשויה להתעוות עוד יותר כאשר בעסק מבוצעות השקעות לרכישת מבנים, מכונות, רכבים. תשלומי החזרי ההלוואות עשויים לחזק את האינדיקציה המוטעית לגבי מצב העסק.
לסיכום, רמת רווחיות העסק צריכה להיבחן על בסיס ניתוחים מקצועיים ולא כפונקציה של מצב היתרות בבנק. מסגרת האובליגו הנדרשת הנה גם הם נגזרת של ניתוח מקצועי. על בעל העסק לחזות מראש את צורכי האובליגו ולהיערך בהתאם ביחד עם הבנק
פורסם בעיתון "העיר" של דמרקר, 18/4/2008, יניב רוסו
